אורן גרצמן - אתר יצירות - חושב-כותב

  הנושא המכריע ביותר והוא גם הבסיסי ביותר באומנות לחימה הינו נושא התגובה עצמה, ללא שום קשר לזיהוי הסכנה, מידתיות התגובה או ליכולת לסווג את חומרת האיום. כבר בשיעורים הראשונים לומדים בכל אומנות לחימה נושא כללי של "מקרים ותגובות".

 

  ההנחה הבסיסית היא שכל אדם, בכל גיל, יכול לזהות סכנה ולסווג אותה, כל אחד לפי יכולתו. גם תינוק קטן שלומד ללכת מזהה סכנה של חוסר שיווי משקל ומבצע תגובה מתאימה: לדוגמא, הוא מתיישב. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו לומדים לזהות יותר ויותר סכנות ולסווג את החומרה שלהן בצורות שונות. תהליך זה נמשך לאורך כל תוחלת החיים של כל אדם. אפשר לומר שאדם שלא לומד לזהות ולסווג סכנות חדשות למעשה השלים עם גורלו ולכן מרגע זה ואילך הוא מתחיל את תהליך ההזדקנות האמיתי שלו. יש אנשים שאצלם מרגע סיום תהליך הסיווג ועד סוף חייהם יחלפו שנים רבות ויש כאלו שלא חדלים ללמוד ממש עד הרגע האחרון לחייהם.

 

  אימון באומנות לחימה, ככל שהוא מתקדם יותר, עוסק במיטוב של התגובות, כלומר לא להגיב בחסר ובכך לגרום לנזק לעצמך, ומצד שני לא להגיב ביתר ובכך לגרום נזק לסביבה, בפרט נזק מיותר לאדם שחששנו שמהווה סכנה עבורנו.

 

  ככל שרמת המתאמן עולה כך הוא מסוגל להשיג תוצאה טובה יותר במיעוט פעולות. לפנינו תרחיש לדוגמא: אדם רץ לעברך ברחוב. אתה מזהה סכנה לעצמך אבל נדרש לסווג את חומרת ומהות הסכנה. האם האדם הרץ לעברך מגיע בכוונה תחילה לפגוע בך או האם הוא רץ לכיוונך ופשוט לא שם לב אליך ויתנגש בך אם לא תזוז? ברור לגמרי שסיווג חומרת הסכנה כאן הינו גורם מכריע להחלטה מהי התגובה השקולה. נמשיך בדוגמא לעיל ונוכל לראות את ההבדל בין אומן לחימה מנוסה למתאמן מתחיל. בהנחה שהאדם הרץ לעברי מגיע בכוונה תחילה לפגוע בי, זיהיתי בזמן את הכוונה שלו ויש לי זמן תגובה מספיק:

• אומן לחימה מנוסה יוכל בתנועה אחת לבטל את האיום על ידי תזוזה בזמן הנכון, בכיוון הנכון ושילוב מגע גופני עם היריב בעוצמה הנכונה ובכיוון הנכון. כל זאת תוך התאמה רציפה למצב והסתמכות על עקרונות מנחים ולא על תבניות מקובעות.

• מתאמן מתחיל שאינו יודע כיצד להגיב בכל מצב, אך מוכן להיכנס לעימות גופני, ינסה להתאים את אחד ממצבי "מקרים ותגובות" שלמד בשיעור לאירוע המתהווה בתקווה שזה יספק מענה מתאים. בכך הוא מסתמך על תבניות מקובעות במקום על עקרונות מנחים.

 

אם כך, כיצד למעשה לומדים ומתאמנים באומנויות לחימה?

 

אילו עקרונות כלליים צריכים להנחות אותנו וכיצד הם משתלבים עם מכלול העימות שהוצג?

 

כבר דיברנו באופן כללי על ההבדל בין מתאמן מתחיל לאומן לחימה מנוסה. כעת ניתן להסביר אילו עקרונות נלמדים באומנות לחימה, באיזה סדר ומדוע כך הוא הדבר.

 

ראשית: נבהיר את שלושת התחומים העיקריים העומדים בליבו של מכלול העימות:

 

• זיהוי סכנה בזמן:

  סכנה הינו מושג כללי מאוד ולכן יש למקד את המושג הזה ככל שהעניין נוגע לאומנויות לחימה. סכנה היא כל פעילות או אירוע שאדם פלוני סבור שעלול לפגוע בו או באנשים אחרים (בפירוש לא בחפצים) עליהם הוא מעוניין להגן. לגבי הגנה עצמית מאירוע כלשהו אין צורך לפרט יתר על המידה מכיוון שכל אחד מחליט לגבי עצמו מה מסכן אותו ומה לא. לגבי הגנה על הסובבים אותנו יש להבהיר רק שישנם מקרים רבים בהם אנשים אחרים נמצאים בסיכון ובהם לא נוכל לעשות דבר או לחילופין לא נזהה את הסכנה בזמן. אומנות לחימה עוסקת אומנם בזיהוי סכנה שכזו בזמן אבל עיקר המיקוד הוא על זיהוי סכנה לעצמנו כאשר זיהוי סכנה לאחרים נמצא בעדיפות משנית ומתקבל כפועל יוצא של עיסוק בהגנה עצמית. לבסוף אנו צריכים לא רק לזהות את הסכנה עצמה אלא גם לעשות זאת בזמן שיאפשר לנו תגובה הולמת ובכך אנחנו מגיעים לתחום העיקרי הבא בלימודי אומנויות לחימה.

 

• סיווג חומרת הסכנה:

  סיווג סכנות וחומרתן, כפי שכבר נרמז, נעשה אצל כל אחד מאתנו מהיום בו אנו נולדים. אומנות לחימה עוזרת תוך תהליך מאוד ארוך וקשה לבטל את כל מה שלמדנו במשך חיינו לגבי סיווג סכנות ולבצע סדר חדש בתחום המחשבתי הזה, כך שיתאים ליכולות הגופניות והנפשיות של אומן הלחימה. סיווג זה קשור ישירות לזמן התגובה הנחוץ לנו לביצוע תגובה לאירוע כלשהו. סיווג לא נכון עלול לגרום לכך שנאמין שיש לרשותנו יותר זמן להגיב ממה שבפועל נדרש ובכך עלול להיגרם לנו ולסביבתנו נזק. בשלב זה נשאיר תחום זה מעורפל מכיוון שחוליה זו, המקשרת בין זיהוי הסכנה למתן תגובה הולמת, הינה המרכיב הקשה ביותר ללמידה ולהטמעה בכל אומנות לחימה ובחיים בכלל.

 

• תגובה שקולה לחומרת הסכנה:

  נושא זה, פשוטו כמשמעו, עוסק ביישום כל מה שאדם למד באימונים במצב אמת. כל זאת לאחר שזיהה את הסכנה בזמן, סיווג אותה ובכך הגיע למסקנה כיצד לפעול. השיקול היחיד בשלב הזה הינו מידתיות התגובה. ככל שאומן לחימה מתקדם בגילו ובאימונים תהיה התגובה שלו יותר שקולה ופחות כוחנית, קרי – כפי שהוזכר – תוצאה מירבית במיעוט פעולות.

 

שנית: אפשר להסביר תהליך כללי מאוד ללימוד באומנויות לחימה בצורה הבאה:

שלב 1: 

לימוד מקרים ותגובות בסיסיים תוך הדגשת עקרונות הבאים לידי ביטוי במקרים הפרטיים האלו.

​

שלב 2:

אימון בזיהוי סכנות תוך המשך ביצוע אותן תגובות שנלמדו בשלב 1. גם כאן ממשיכים להדגיש עקרונות כלליים וכיצד הם מיושמים במצבי אמת. בשלב זה ישנה נגיעה קטנה באלתור אך הדגש הינו עדיין על תבניות קבועות.

​

שלב 3:

קישור שלבים 1 ו-2 דרך הדגשת עקרונות בסיסיים באומנות לחימה המאפשרים את סיווג הסכנות וחומרתן. העקרונות הכלליים למקרים ותגובות נהיים משמעותיים יותר וניתן דגש על מקרים ותגובות המאולתרים לפי אותם עקרונות כלליים.

  

שלישית: נוכל לתאר איך נראה מכלול העימות במצב אמת בתחילת הלימוד של כל אחד מהשלבים:

​

תחילת שלב 1 – מתאמן חדש ללא רקע קודם: